חברים ומשפחה: איך להיות שם בשבילם
אם למישהו שאתם אוהבים יש שונות נוירולוגית, בטח אתם שואלים איך לתמוך. לא צריך להיות מומחים. כמה דברים קטנים עושים הבדל ענק.
קודם להקשיב
שאלו "מה עוזר לך?" כל אדם שונה, והוא מכיר את עצמו הכי טוב.
לדבר בבירור
אמרו בדיוק מה שאתם מתכוונים, במילים פשוטות. רמזים וסרקזם יכולים להיות קשים. תוכנית ברורה והודעה מראש לפני שינוי עוזרות.
לכבד גבולות
צורך בשקט, במנוחה או בזמן לבד הוא לא דחייה. "לא" לתוכנית הוא לרוב "לא" לרעש, לא אליכם. חלק מהגבולות לא נראים לעין. שאלו, והקשיבו.
סבלנות
לפעמים לוקח לאדם יותר זמן לענות, להתחיל או להירגע. לחכות זו גם דרך להראות שאכפת.
לא לתקן, לא לבייש
הימנעו ממשפטים כמו "פשוט תתאמצו יותר" או "אתם בכלל לא נראים אוטיסטים". המילים האלה כואבות גם כשהן נאמרות בכוונה טובה.
לחגוג מי שהם
שימו לב לחוזקות, להומור ולתחומי העניין שלהם. תנו להם להיות לגמרי עצמם.
להאמין להם
לחיות עם מוגבלות שלא רואים זה מבלבל ובודד. כשהמאבק לא נראה לעין, הוא נתקל הרבה באי-הבנה, ואחרי זמן גם האדם עצמו מתחיל לפקפק בעצמו. זה שאתם מאמינים לו יכול לעזור לו לסמוך שוב על המציאות שלו.
אתם לא חייבים להבין הכול עד הסוף. צריך רק להגיד: "אני מאמינ/ה לך."
